שיר לרגל יום השואה

עַתָּה כְּמוֹ לִפְנֵי אַלְפַּיִם שָׁנָה

וּכְמוֹ בַּחֻרְבָּן הָאַחֲרוֹן

אֵין בִּיְשׁוּעַת יָהּ וְלֹא בְּאֵיזוֹ מְכוֹנַת פְּלָאִים לְבָנָה

כְּדֵי לְחַיּוֹת אֶת כָּל הַמֵּתִים

וְאֵין דַּי בְּהוֹנָאָה עַצְמִית כְּדֵי לְשַׁכֵּךְ אֶת חֲרוֹן אַפֵּנוּ

עַל זֶה הַיּוֹשֵׁב לְמַעְלָה

הַחֵמָה אֵינָהּ נָמוֹגָה וְאֵינָהּ רָפָה בִּסְבַךְ יְמֵי הַהִיסְטוֹרְיָה הָאֲבוּדָה.

בְּעוֹלָם סָמִיךְ מְלֵּא רַעַשׁ וְרִשְׁעָה

שניים משיריי התפרסמו זה עתה, בגיליון 12 של כתב העת "נתיבים". ממליץ בחום לכל חבריי לקרוא, לעיין, להגיב ולשתף. תודה לעורכים נעמה ארז ושמעון רוזנברג, על המלאכה, המסירות והאהבה.

בְּעוֹלָם סָמִיךְ, מְלֵּא רַעַשׁ וְרִשְׁעָה א. בְּעוֹלָם סָמִיךְ, מְלֵא רַעַשׁ וְרִשְׁעָה מֻקַּף בִּנְבִיחוֹת כְּלָבִים, גַּנָּבִים, עַצְבוּת וּשְׁתִיקָה, טִבְעִי שֶׁתְּבַקֵּשׁ לִנְגֹעַ בְּנַפְשׁוֹ…
nativ-aher.com

 

 

דן אלבו -2 שירים

כְּמוֹ בַּרֶגַע הַהוּא עַל הַר הַמֹּרִיָּה

%d7%9b%d6%bc%d6%b0%d7%9e%d7%95%d6%b9-%d7%91%d6%bc%d6%b7%d7%a8%d6%b6%d7%92%d6%b7%d7%a2-%d7%94%d6%b7%d7%94%d7%95%d6%bc%d7%90-%d7%a2%d6%b7%d7%9c-%d7%94%d6%b7%d7%a8-%d7%94%d6%b7%d7%9e%d6%bc%d6%b9%d7%a8

"כמו ברגע ההוא על הר המוריה", התפרסם היום בגליון שבת של "ישראל היום" 09/09/2016, עמ' 25.

בעריכת עמר לחמנוביץ

 

 

 

כְּמוֹ בַּרֶגַע הַהוּא עַל הַר הַמֹּרִיָּה / דן אלבו

 

מֵעֵת לְעֵת

אַתָּה תָּמֵהַּ אֵיךְ

הָעוֹלָם עוֹמֵד

עַל פִּסּוֹת נְהָרָה דַּקּוֹת כָּל כָּךְ

וּמְנַפְנֵף

מוּלְךָ בְּמַאֲכֶלֶת

מִתּוֹךְ לֹבְנוֹ שֶׁל בֹּקֶר בֹּהֶק

וְנֶעֱצָר

בְּדִיּוּק בָּרֶגַע הָאַחֲרוֹן

לְיַד הֶבֶל נְשִׁימָתְךָ הַסְּדוּקָה,

כְּמוֹ בַּרֶגַע הַהוּא עַל הַר הַמֹּרִיָּה,

רֶגַע לִפְנֵי הֲנָפָת הַמַּאֲכֶלֶת.

אמבולנס מהבהב בחוצות עיר חרבה

בגליון הנוכחי (שישי-10.06.2016) של עיתון הארץ, התפרסם שירי "אמבולנס מהבהב בעיר חרבה" במסגרת היצירה המשותפת: "אנתולוגיה ישראלית על המלחמה בסוריה", בעריכת המשורר והמסאי אילן ברקוביץ'. את השיר כתבתי כמחאה נגד פשעי המלחמה והזוועות הבלתי נתפסות המתחוללות בסוריה, מזה כחמש שנים, מדי יום ביומו. חודשים אחדים לפני כתיבת השיר, יצרתי סדרת עבודות באותו נושא, לה קראתי: "קדושים חרמנים ובתולות שמימיות". לצד השיר אני מפרסם שלוש עבודות מתוך הסדרה: העבודה הראשונה "חרמנים עולים בפיצוץ השמיימה", השניה "הצינוק ע"ש אייכמן במעלה הרקיע" והשלישית  "רקיעים ובתולות שמימות".

אמבולנס מהבהב בעיר חרבה / דן אלבו

בְּכָל מָקוֹם,
שֶׁבּוֹ בְּנֵי אָדָם — חַיִּים כְּדֵי לָמוּת
וּגְבַרְבַרִים חַרְמָנִים, צַרְכָנֵי פּוֹרְנוֹ כְּבֵדִים,
מִתְפּוֹצְצִים, כְּדֵי לְזַיֵּן בְּתוּלוֹת שׁוֹפְעוֹת שָׁדַיִם בַּשָּׁמַיִם רוֹאִים מֵתִים עַל פְּנֵי הַשָּׂדֶה
מֵתִים רַבִּים, זֶה עַל גַּב זֶה, זֶה בְּצַד זֶה, הֲרוּגִים רַבִּים
בְּכָל מָקוֹם אֵבָרִים וָדָם, כְּרֶסֶק
תַּפּוּחִים,
בְּכָל מָקוֹם, בְּחוֹמְס, אַ־רַקָּה, חַלַבּ, דַּמֶּשֶׂק,
אַמְבּוּלַנְס מְהַבְהֵב בִּרְחוֹבָהּ שֶׁל עִיר חֲרֵבָה,
חוֹבֵשׁ, עוֹטֶה כְּפָפוֹת גּוּמִי חַד־פַּעֲמִיּוֹת,
אוֹרֶה שְׁאֵרִיּוֹת מֵתִים,
אֵיבַר אַחַר אֵיבַר, כָּבֵד, טְחוֹל, גֻּלְגֹּלֶת, קִרְעֵי אֹזֶן יָמִין,
תְּנוּךְ אֹזֶן שְׂמֹאל
יַד יָמִין, יַד שְׂמֹאל, מֵעַיִם שְׁפוּכִים,
וּכְשֶׁמּוֹצֵא גּוּפוֹ שֶׁל מֵת בְּמָקוֹם אֶחָד, וְרֹאשׁוֹ בְּמָקוֹם אַחֵר
לֹא מַקְפִּיד לְהוֹלִיךְ הַגּוּף אֵצֶל הָרֹאשׁ,
מְלַקֵּט מַה שֶׁפֹּה פֹּה וּמַה שֶׁשָּׁם שָׁם
כְּעוֹבֵד בְּמַחְלֶקֶת נִקָּיוֹן מַכְנִיס אֶת שְׁאֵרִיּוֹת הַמֵּת
לְתוֹךְ שַׂקִּית פְּלַסְטִיק שְׁחוֹרָה,
מְהַדֵּק וְקוֹשֵׁר
בְּלִי לְקַבֵּל אֶת הַסְכָּמַת הַמֵּת,
גַּם אִם בְּחַיָּיו סָבַל מִקְּלַסְטְרוֹפוֹבְּיָה קָשָׁה
וּפָחַד לְהִמָּצֵא בִּמְקוֹמוֹת סְגוּרִים.

*דן אלבו, יליד 1956, מתגורר בירושלים, שירת כחובש בחיל הרפואה, בתחילת שנות התשעים ערך את כתב העת לשירה "שֶלֶם" יחד עם גבריאלה אלישע. בעל דוקטורט להיסטוריה מאוניברסיטת בר אילן. פרסם עד כה שישה ספרי שירה, שהראשון שבהם, "הערות אחדות על השקט", ראה אור ב-1991 בהוצאת ספרית פועלים, והאחרון עד כה, "הקצה שאין מאחוריו דבר", ראה אור ב-2013 בהוצאת כרמל. כמו כן ערך אלבו את האנתולוגיה הביוגרפית "שירת מרים", על המשוררת מירי בן שמחון ושירתה (2010, הוצאת כרמל). במקביל לשיר המופיע כאן הכין אלבו סדרת עבודות אמנות בשם "קדושים חרמנים ובתולות שמימיות", על תופעת השאהידים המוגדרת על ידו כ"תופעה חולנית". כמו בשיר של זהבה כלפה לעיל, גם כאן נפרשת מפה רחבה של המלחמה האזורית, אולם המוקד הפעם הוא לא העולם הילדי אלא העולם האנושי החרב בכללותו, שהציור המטפורי המרכזי בשיר, "אמבולנס מהבהב ברחובה של עיר חרבה", מסמל אותו: חיוניוּת רפואית שמוחלת על זוועה אנושית.

13417442_572812336223444_1116713077165573208_n

גן עדן

גן עדן

להלן הקישור:

http://www.haaretz.co.il/literature

מהמם, מדהים, ערב לא נשכח!

מהמם, מדהים, גדול, ערב לא נשכח! ברכות לכל החברה המופלאים, בוזגלו, ברדה, בן שהר, בכר, אוחיון, מליקסון, אלונה, ורוביק. לא מדובר בכדור רגל. מדובר בערכי חיים, שיוויון, אחווה ואהבה. מדובר בעיקר בתחילה אפשרית של הבראה פוליטית ואנושית בארץ הלא קלה והשסועה הזו. מי יכול היה לשער, שהישועה תבוא מכדור רגל. נוכח השמחה האנושית המדהימה הזו, לפתע אין גבול לתקוות. לבאר שבע חסרה קבוצת כדור סל. באר שבע צריכה קבוצת כדור סל בסדר גודל אירופי. קדימה, זו הדרך היחידה ליצור עיר אטרקטיבית שתפתור את בעיית הדיור של המדינה הזו. ניתן להעתיק את הביקושים לדיור – לדרום, מתוך ידיעה, שיש בבאר שבע, אוניברסיטה מעולה, בית חולים, מקומות עבודה, אדמה ועוד אדמה. לא מדובר בכדור רגל (כדור רגל מעניין אותי כמו הקשקש האחרון שנפל ברגע זה מהקרקפת שלי!) אלא במותג באר שבע !!!! ובעיקר במושג הטעון והמבאיש הזה הקרוי כאן במחוזותינו "פריפריה". הניצחון של הפריפריה על תל אביב! לא ניצחון משפיל, ניצחון מכובד. בכל זאת תל אביב היא הערווה והזין של המדינה הזו.